לפידות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' אמסלם

החלטה

1.התביעה הראשונה שבכותרת עוסקת בטענת הנתבעת להשבת כספים שקיבלה התובעת שלא כדין. התביעה השניה, עניינה זכויות שונות שהתובעת טוענת להן, כנובע מעבודתה ומסיום עבודתה אצל הנתבעת. שתי התביעות אוחדו.

בפני בקשת הנתבעת להעביר את התביעות לבוררות.

2.הנתבעת מסתמכת על הוראות תקנונה הקובע כך:

"כל סכסוך, הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה, לרבות פרוש תקנון ו/או פירוש אחד מסעיפיו אשר יתגלע בין חברים מצד אחד, ובין האגודה, חבריה, פקידיה או חברי ועד ההנהלה שלה מצד שני, יימסר לפי דרישת אחד הצדדים לבוררות בפני בוררים אשר יתמנו ע"י מנהלת "ניר שיתופי" ולפי שיקול דעתה."

בנוסף, מפנה הנתבעת להוראות חוקת עוצ"מ (ארגון עובדי ציבור במושבים אגודות וארגונים), אשר קובעת כך:

"כל עניין הנוגע מהחוקה ו/או מפירושה אשר לגביו התגלעו חילוקי דעות בין המושב לבין ועד העובדים או העובד, יועבר להכרעת בוררות שלחבר בוררים שימונה ע"י ועדת עוצ"מ המשותפת..."

3.התובעת מתנגדת לבקשה, בטענה כי הוגשה בשלב מתקדם של ההליך ובניגוד להוראות סע' 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות).

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כך (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד):

"5.(א)הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב)בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג)בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

5.מכאן, שצד אכן רשאי לבקש להעביר הליך לבוררות על יסוד הסכם בוררות החל בין הצדדים, אלא שככל שיבקש לעשות כן, עליו לעשות זאת לא יאוחר מהיום שטען לראשונה לגופה של תובענה.

6.במקרה הנדון, לא זו בלבד שהנתבעת לא העלתה הטענה דנן בשלב מתאים בתביעה שהוגשה כנגדה, אלא שהיא עצמה הגישה עוד קודם לכן תביעה בית דין זה כנגד התובעת. משעשתה כן הנתבעת לפני למעלה משנה ומחצה ולא העלה כל טענה בדבר חובת בוררות בין הצדדים, הרי שהתנהגותה זו מלמדת כי אין היא מבקשת לממש זכות שבדין בתום לב, כי אם לנצלה לצורך עיכוב הדיון בתביעה שהוגשה כנגדה.

7.זאת ועוד. במסגרת התביעה כנגדה הגישה הנתבעת כתב הגנה ולאחר תיקונו, הגישה כתב הגנה מתוקן. ביום 19.5.11 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים וביום 22.1.12 התקיים דיון מוקדם, לאחר שהצדדים אף קיימו הליך גישור שלא צלח. התובעת הגישה תצהירים מטעמה ביום 24.4.12 ודיון הוכחות נקבע ליום 11.7.12. לפיכך, בשלב זה, לאחר שהנתבעת טענה יותר מפעם אחת לגופו של עניין ובסמוך לפני מועד דיון ההוכחות שנקבע מבעוד מועד, אין לקבל את בקשתה של הנתבעת להעביר ההליך לבוררות.

8.הסכם בוררות ניתן לשינוי על ידי הצדדים ולפיכך, אף אם קיים הסכם בוררות מחייב בין הצדדים – ואינני נדרשת לדון בסוגיה זו נוכח תוצאת ההחלטה דנן – הרי שהצדדים יכולים לוותר עליו בהסכמה. ויתור הנתבעת נלמד מהתנהגותה, לאחר שבעצמה הגישה תביעה כנגד התובעת בבית דין זה ולאחר שבמשך למעלה משנה מאז נפתח ההליך דנן לא מצאה לנכון לדרוש העברת הסכסוך לבוררות. זהו ההיגיון בבסיסו של סע' 5(ב) לחוק הבוררות ולפיכך מכוחו, דין הבקשה להדחות.

9.לבסוף, יש לתמוה על הסתמכותה של הנתבעת על הוראות חוקת עוצ"מ, בד בבד עם טענתה כי היא מכחישה חלות החוקה על יחסי הצדדים.

10.נוכח האמור לעיל – הבקשה נדחית.

11.הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין בקשה זו, אשר דבק בה יותר מקורטוב של חוסר תום לב, בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

12.הנתבעת רשאית לבקש רשות ערעור על החלטה זו, בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.